בדידות בגיל השלישי: איך שומרים על קשרים חברתיים ובונים חדשים
בדידות משפיעה על הבריאות לא פחות מעישון או מחוסר תנועה. דרכים מעשיות לחזק קשרים ולהישאר מחוברים בגיל המבוגר.
בדידות היא אחת התופעות השקטות והכואבות של הגיל השלישי. ילדים שעברו לגור רחוק, בן או בת זוג שנפטרו, חברים שהלכו לעולמם, פרישה מעבודה שהייתה מקור למפגשים יומיומיים ומגבלות בריאותיות שמקשות לצאת מהבית, כל אלה מצטברים ועלולים להשאיר אדם מבוגר עם ימים ארוכים וריקים. מחקרים רבים מצביעים על כך שבדידות ממושכת משפיעה לא רק על מצב הרוח, אלא גם על הבריאות הגופנית, על הזיכרון ועל תוחלת החיים. ההכרה בכך היא הצעד הראשון לשינוי, וחשוב לדעת שגם בגיל מבוגר אפשר לבנות קשרים חדשים ולחזק את הקיימים.
בדידות לעומת לבד
חשוב להבחין בין להיות לבד לבין להרגיש בודד. יש אנשים שחיים לבד ומרגישים מחוברים ומלאים, ויש אנשים שמוקפים במשפחה ובכל זאת חווים בדידות עמוקה. בדידות היא תחושה סובייקטיבית של פער בין הקשרים שאדם רוצה לבין אלה שיש לו בפועל.
ההבחנה הזו חשובה, כי היא מלמדת שהפתרון אינו רק בכמות המפגשים, אלא גם באיכותם. שיחה אחת משמעותית בשבוע עם חבר קרוב עשויה להיטיב יותר מעשרות מפגשים שטחיים. המטרה היא למצוא קשרים שבהם האדם מרגיש נראה, מוערך ושייך.
סימנים שכדאי לשים לב אליהם
אנשים מבוגרים רבים לא יגידו במפורש שהם בודדים, לעיתים מתוך בושה או מתוך רצון לא להטריד את הילדים. לכן חשוב שבני המשפחה והסביבה יזהו סימנים עקיפים: הסתגרות בבית, ויתור על פעילויות שבעבר נהנו מהן, הזנחה של המראה החיצוני או של הבית, שינויים בתיאבון ובשינה, ושיחות טלפון ארוכות במיוחד שמעידות על צמא לקשר.
לעיתים הבדידות מתבטאת דווקא בתלונות גופניות חוזרות, בביקורים תכופים אצל הרופא או בעצבנות. כשמבחינים בשינויים כאלה, כדאי לפתוח בשיחה רגישה ולא שיפוטית, ולשאול באמת איך האדם מרגיש ומה היה עוזר לו.
לחזק את הקשרים הקיימים
לפני שמחפשים קשרים חדשים, כדאי לבחון את הקיימים. חברים ותיקים שהקשר איתם התרופף, בני משפחה רחוקים, שכנים מהבניין או חברים מהעבודה לשעבר. לפעמים די בשיחת טלפון אחת כדי לחדש קשר שנראה אבוד.
לבני המשפחה יש תפקיד מרכזי. שיחה יומית קצרה, ביקור קבוע בשבוע, ארוחת שישי משותפת או שיחת וידאו עם הנכדים יוצרים מסגרת של קשר צפוי ומחמם. עדיף מגע קבוע וקצר על פני ביקור ארוך פעם בחודשיים. חשוב גם לשתף את ההורה המבוגר בחיים, להתייעץ איתו ולבקש את עזרתו, כדי שירגיש משמעותי ולא רק נזקק.
מסגרות קהילתיות: מקום לפגוש אנשים
בישראל פועלות מסגרות רבות שמיועדות לאזרחים ותיקים, ושווה להכיר אותן:
- מרכזי יום לקשיש, שמציעים פעילות, ארוחות ומפגש חברתי
- מועדונים חברתיים בשכונות ובמתנ״סים
- חוגים באוניברסיטאות העממיות ובמרכזים קהילתיים
- קהילות תומכות, שמספקות שירותי עזרה ופעילויות לחברים
- קבוצות הליכה, התעמלות ומקהלות
כדאי לפנות למחלקת הרווחה ברשות המקומית או לעובדת סוציאלית בקופת החולים כדי לברר אילו שירותים קיימים באזור ומה זכאויות האדם. חלק מהשירותים מסובסדים, וחלק כוללים גם הסעות למי שמתקשה בניידות.
התנדבות: לתת ולקבל
אחת הדרכים היעילות ביותר להתמודד עם בדידות היא דווקא לעזור לאחרים. התנדבות מעניקה תחושת משמעות, מבנה לשבוע וקשרים חברתיים טבעיים. ניסיון החיים והמקצועי שנצבר לאורך השנים הוא משאב יקר, וארגונים רבים מחפשים מתנדבים בגיל השלישי.
אפשר לסייע לתלמידים בשיעורי בית, להתנדב בבית חולים, לקרוא ספרים לילדים בספרייה, לסייע בעמותות למזון או לחנוך יזמים צעירים. ההתנדבות לא צריכה להיות תובענית. גם שעתיים בשבוע עושות הבדל, גם למי שמקבל וגם למי שנותן.
טכנולוגיה כגשר
בעידן הדיגיטלי, הטלפון החכם יכול להיות כלי חשוב נגד בדידות. שיחות וידאו עם הנכדים, קבוצות וואטסאפ של חברים ותיקים, צפייה משותפת בתמונות משפחתיות והשתתפות בהרצאות מקוונות מאפשרות קשר גם כשקשה לצאת מהבית.
עבור מבוגרים שלא גדלו עם הטכנולוגיה, הלמידה עשויה להיות מאתגרת. כדאי שבני המשפחה יקדישו זמן להדרכה סבלנית, ושיחפשו קורסים ייעודיים לגיל השלישי, שמתקיימים בספריות ובמרכזים קהילתיים. עם זאת, חשוב לזכור שהקשר הדיגיטלי משלים את המפגש האנושי ולא מחליף אותו.
חיית מחמד כבת לוויה
למבוגרים רבים, חיית מחמד מעניקה חברה, שגרה ותחושת אחריות. כלב קטן שצריך לצאת לטיולים מוציא את בעליו מהבית כמה פעמים ביום ויוצר הזדמנויות לשיחה עם שכנים ועוברים ושבים. חתול מעניק נוכחות חמה ושקטה בבית.
לפני שמחליטים, חשוב לבחון את היכולת הפיזית והכלכלית לטפל בבעל החיים, ולחשוב מה יקרה אם האדם יתקשה בכך בעתיד. כלב בוגר ורגוע מעמותה מתאים לרוב יותר מגור תוסס. גם התנדבות בעמותה לבעלי חיים יכולה להיות דרך ליהנות מהקשר בלי מחויבות מלאה.
כשהבדידות הופכת לדיכאון
בדידות ממושכת עלולה להוביל לדיכאון, ובגיל השלישי דיכאון לא תמיד מאובחן, משום שהסימנים שלו מיוחסים בטעות לזקנה עצמה. עצב מתמשך, אובדן עניין, ייאוש, הפרעות שינה ומחשבות קשות אינם חלק טבעי מההזדקנות, ויש להם טיפול.
אם מבחינים בסימנים כאלה, חשוב לפנות לרופא המשפחה, שיכול להפנות לטיפול נפשי מותאם. שיחה עם עובדת סוציאלית, פסיכולוג או פסיכוגריאטר יכולה לשנות את התמונה. אין בושה בבקשת עזרה, בכל גיל.
הצעד הראשון הוא הקשה ביותר
למי שחי שנים בבדידות, הצעד הראשון ליציאה מהבית ולהצטרפות לפעילות חדשה עלול להיות מפחיד. כדאי להתחיל בקטן: ללכת לפעילות אחת יחד עם בן משפחה או שכן, לנסות פעם אחת בלי התחייבות, ולתת לעצמו זמן להתרגל. רוב האנשים מגלים שהחשש היה גדול בהרבה מהמציאות.
בדידות בגיל השלישי איננה גזרת גורל. עם מודעות, תמיכה של המשפחה, ניצול המסגרות הקהילתיות ונכונות לנסות דברים חדשים, אפשר לבנות חיים חברתיים מלאים ומשמעותיים גם בשנים המאוחרות. כל קשר חדש, גם קטן, הוא צעד לעבר חיים בריאים ושמחים יותר.
