אימוץ כלב מעמותה: מה כדאי לדעת לפני ואחרי שהוא מגיע הביתה

בישראל פועלות עשרות עמותות וכלביות שמחפשות בתים לכלבים נטושים, ובהן כלבים מכל הגילים, הגדלים והאופיים. אימוץ כלב הוא מעשה של חסד, אבל גם החלטה לטווח ארוך שדורשת מחשבה. כלבים רבים מוחזרים לעמותות כמה שבועות אחרי האימוץ, לא פעם משום שהמשפחה לא הייתה מוכנה לאתגרים של תקופת ההסתגלות. הכנה נכונה, בחירה מושכלת והרבה סבלנות יכולים להפוך את האימוץ לסיפור הצלחה, עבור הכלב ועבור המשפחה כולה.

לפני הכול: האם אנחנו מוכנים

לפני שמגיעים לאימוץ, כדאי לשבת כמשפחה ולשאול שאלות כנות. כמה זמן ביום אנחנו מחוץ לבית? מי יוציא את הכלב לטיולים, בבוקר, בערב ובימי גשם? האם בעל הדירה מאשר להחזיק כלב? מה נעשה בחופשות? והאם המצב הכלכלי מאפשר הוצאות קבועות על מזון, חיסונים, טיפולים וטרינריים ופנסיון?

כלב יכול לחיות עשר עד חמש עשרה שנה ואף יותר. ההחלטה צריכה להתאים לא רק לחיים של היום, אלא גם לשינויים צפויים: ילד שעומד להיוולד, מעבר דירה, שינוי תעסוקתי. אימוץ מתוך דחף רגעי, אחרי שראיתם תמונה מרגשת ברשת, הוא אחד הגורמים השכיחים להחזרות.

לבחור כלב שמתאים לאורח החיים

המראה של הכלב הוא לא הקריטריון החשוב ביותר. חשוב הרבה יותר להתאים את רמת האנרגיה, האופי והצרכים שלו לאורח החיים של המשפחה. זוג צעיר שאוהב טיולים בטבע יכול להתאים לכלב פעלתן, בעוד שמשפחה עם ילדים קטנים בדירה עירונית תסתדר טוב יותר עם כלב רגוע ובוגר.

כדאי לשתף את המתנדבים בעמותה בכל הפרטים: גודל הדירה, הרכב המשפחה, נוכחות של בעלי חיים נוספים והניסיון הקודם עם כלבים. המתנדבים מכירים את הכלבים היטב ויכולים להמליץ על מי שיתאים. אל תחששו לבקש לפגוש את הכלב כמה פעמים, לטייל איתו ולראות איך הוא מגיב לבני המשפחה, לפני ההחלטה הסופית.

היתרונות של כלב בוגר

רוב האנשים חושבים קודם כול על גורים, אבל לכלב בוגר יש יתרונות רבים. האופי שלו כבר מגובש, כך שיודעים פחות או יותר למה לצפות. רבים מהם כבר מחונכים לניקיון, מכירים הליכה ברצועה ונמצאים מעבר לשלב הלעיסה ההרסני של הגורות.

כלבים מבוגרים, בני שבע ומעלה, מתקשים במיוחד למצוא בית, אבל הם לא פעם בני הלוויה הרגועים והאסירי תודה ביותר. משפחה עם קצב חיים שקט יחסית יכולה למצוא בכלב מבוגר שותף מושלם. חשוב רק להיערך להוצאות וטרינריות שעשויות להיות גבוהות יותר בגיל מתקדם.

הכנת הבית לקראת ההגעה

לפני שהכלב מגיע, כדאי להכין את כל מה שהוא צריך, כדי שהימים הראשונים יעברו בצורה חלקה:

• מיטה נוחה בפינה שקטה, רחוק ממעברים
• קערות למים ולאוכל, ומזון זהה לזה שקיבל בעמותה לפחות בהתחלה
• רצועה, קולר או רתמה בגודל מתאים, ותג עם פרטי זיהוי
• כמה צעצועים וחטיפי לעיסה
• גידור של אזורים מסוכנים בבית והרחקת חפצים יקרים מהישג יד

בנוסף, כדאי לבדוק שהשבב האלקטרוני של הכלב רשום על שמכם במאגר הרשמי, כפי שמחייב החוק, ולקבוע מראש תור לבדיקה אצל וטרינר.

כלל השלושות: מה מצפה לכם בחודשים הראשונים

בעולם האימוץ מקובל לדבר על כלל אצבע שמתאר את שלבי ההסתגלות: שלושה ימים, שלושה שבועות ושלושה חודשים. בשלושת הימים הראשונים, הכלב עלול להיות מבולבל, מפוחד ולא להיות עצמו. הוא עשוי לא לאכול, להסתתר או לא לישון. זה טבעי ואין סיבה לדאגה.

בשלושת השבועות הראשונים הוא מתחיל להכיר את השגרה, את הריחות ואת האנשים, ומתחילה להיחשף האישיות האמיתית שלו, לפעמים גם התנהגויות שלא הופיעו בעמותה. אחרי כשלושה חודשים, רוב הכלבים כבר מרגישים בבית, בטוחים ומחוברים למשפחה. חשוב להכיר את התהליך הזה כדי לא להתייאש בשבועות הראשונים.

לבנות אמון בהדרגה

כלבים רבים בעמותות עברו חוויות קשות: נטישה, הזנחה או התעללות. הם עשויים להגיב בפחד לתנועות חדות, לקולות רמים או למגע בחלקי גוף מסוימים. הדרך לבנות אמון היא לאט ובעקביות. לתת לכלב לגשת אליכם בקצב שלו, לא לכפות ליטופים ולא להציף אותו באורחים בשבועות הראשונים.

שגרה קבועה של האכלה, טיולים ומנוחה עוזרת לו להרגיש בטוח. גם אילוף בשיטות חיוביות, בחטיפים ובשבחים, הוא דרך מצוינת לבנות קשר. כל הצלחה קטנה מחזקת את הביטחון של הכלב ואת החיבור ביניכם.

כשמתעוררים קשיים

לא כל אימוץ עובר בלי תקלות. חלק מהכלבים מפגינים חרדת נטישה, נביחות מרובות, פחד מרעשים או קושי עם כלבים אחרים ברחוב. לפני שמגיעים למסקנה שהאימוץ לא מצליח, כדאי לפנות לעמותה. רבות מהן מציעות ליווי לאחר האימוץ, ייעוץ ואפילו מאלפים מתנדבים.

במקרים מורכבים, מאלף כלבים מוסמך או וטרינר המתמחה בהתנהגות יכולים לבנות תכנית עבודה מותאמת. בעיות רבות נפתרות עם זמן, סבלנות והכוונה מקצועית. וגם אם בסופו של דבר מתברר שההתאמה לא נכונה, חשוב להחזיר את הכלב לעמותה בצורה מסודרת ולא לנטוש אותו.

ילדים וכלב מאומץ

במשפחות עם ילדים, חשוב להכין גם אותם לקראת ההגעה. כדאי להסביר מראש שהכלב צריך זמן להתרגל, שאסור לחבק אותו בכוח, להפריע לו כשהוא אוכל או ישן, או למשוך בזנב ובאוזניים. ילדים צעירים צריכים להיות תחת השגחה של מבוגר בכל מפגש עם הכלב, לפחות בחודשים הראשונים.

אפשר לשתף את הילדים בטיפול בצורה מותאמת לגילם: מילוי קערת המים, השתתפות בטיולים יחד עם מבוגר או אימון פקודות פשוטות. כך הם לומדים אחריות, והקשר בינם לבין הכלב מתפתח על בסיס של כבוד הדדי.

אימוץ כלב מעמותה הוא לא רק הצלה של חיים, אלא תחילתו של קשר מיוחד. מי שמתכונן נכון, בוחר בתבונה ומעניק לכלב את הזמן להסתגל, יגלה לרוב חבר נאמן ואסיר תודה, שימלא את הבית באהבה לשנים רבות.